גיוון הוא המפתח: רועי רוסטמי מציג את גישתו להשקעות אלטרנטיביות

במשך יותר מחצי מאה, עולם ההשקעות התנהל על פי אקסיומה קדושה: תיק ה-60/40. 60% מההון הוקצה למניות, כדי ליהנות מהצמיחה הכלכלית, ו-40% הוקצה לאגרות חוב ממשלתיות, שנועדו לשמש כ"כרית ביטחון" – נכס סולידי, נושא ריבית, שערכו עולה דווקא כשהמניות יורדות, ובכך מאזן את התיק בעתות משבר. המודל הזה, שהיה אבן הפינה של כל ייעוץ פנסיוני וניהול עושר, עבד היטב בעולם של גלובליזציה גוברת, אינפלציה נמוכה וירידת ריביות. אלא שכפי שמציין רועי רוסטמי, סוחר פיננסי ומומחה לשווקים גלובליים עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים, העולם הזה אינו קיים עוד.

השנים האחרונות, ובמיוחד אירועי 2022, ניפצו את המודל הישן לרסיסים. לראשונה מזה דורות, משקיעים חזו בקורלציה חיובית קטלנית: האינפלציה הרימה ראש, הבנקים המרכזיים, ובראשם הפדרל ריזרב, יצאו למסע העלאות הריבית האגרסיבי ביותר בהיסטוריה, והתוצאה הייתה הרסנית. העלאת הריבית ריסקה את ערכן של איגרות החוב (שמחירן נע ביחס הפוך לריבית) ובמקביל ריסקה את שוקי המניות, במיוחד את מניות הצמיחה והטכנולוגיה ששווין התבסס על רווחים עתידיים. ה"גידור" פשוט לא עבד. שני חלקי התיק קרסו יחד.

עבור רוסטמי, שאת הבנתו המאקרו-כלכלית העמיק בתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובתואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב, זו לא הייתה הפתעה. זו הייתה תוצאה בלתי נמנעת של שינויים טקטוניים בכלכלה העולמית, שינויים שהוא מנתח ומזהה כבר שנים. בעולם החדש הזה, עולם של דה-גלובליזציה, מלחמות סחר, אינפלציה מבנית, והתערבות אגרסיבית של בנקים מרכזיים, האסטרטגיה הישנה היא מתכון לאסון. הפתרון, כפי שהוא מציג, טמון בעיקרון נצחי שקיבל משמעות חדשה ורחבה הרבה יותר: "במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה."

אבל "גיוון", כפי שרועי רוסטמי מנתח אותו, אינו עוד פיזור בין מניית בנק למניית טכנולוגיה, או בין אג"ח אמריקאי לאג"ח גרמני. אלו הם נכסים שונים ששטים באותה סירה, ומושפעים מאותן רוחות מאקרו-כלכליות. הגיוון האמיתי, הגיוון החיוני להישרדות ולשגשוג במאה ה-21, נמצא מחוץ למגרש המשחקים המסורתי. הוא נמצא בהשקעות אלטרנטיביות: נכסים מוחשיים ודיגיטליים שאינם נסחרים בבורסה, שאינם נעים באותה קורלציה לשוק, ושמציעים הגנה אמיתית מפני הסיכונים החדשים. עבור רוסטמי, נדל"ן, אמנות וקריפטו אינם עוד "תבלין" אקזוטי לתיק, אלא מרכיבים חיוניים בבניית חוסן פיננסי.

הרקע: מדוע המודל הישן נשבר?

כדי להבין את גישתו של רועי רוסטמי להשקעות אלטרנטיביות, חייבים קודם להבין את האבחנה שלו למצבה של הכלכלה העולמית. הניתוח שלו מצביע על סערה מושלמת של כוחות המשנים את כל כללי המשחק.

1. הבוס הגדול: הפדרל ריזרב

במרכז הניתוח של רוסטמי עומד גוף אחד, שלדעתו הוא השחקן החשוב והחזק מכולם: "הפדרל ריזרב הוא הגוף הכי חזק שיש בשוק ההון," הוא קובע נחרצות. "כולם מנסים להבין מה הצעדים הבאים שלו וכל מילה שמוציא יו"ר הפד מקבלת תשומת לב מקסימאלית של כל מנהלי ההשקעות."

בעשור שלאחר משבר 2008, הפד הזרים טריליוני דולרים לשווקים (QE) והחזיק ריבית אפסית. מדיניות זו יצרה "שוק של הכל": כמעט כל נכס – מניות, אג"ח, נדל"ן, ואפילו אמנות – עלה בערכו במקביל. הכסף היה זול והסיכון נראה נמוך. אך כאשר האינפלציה הגיעה בעקבות מגפת הקורונה, הפד נאלץ להפוך את המגמה באלימות. הוא הפך מ"יוצר נזילות" ל"שואב נזילות". בעולם כזה, שבו כל הנכסים המסורתיים תלויים לחלוטין במדיניות הריבית של אדם אחד בוושינגטון, "גיוון" ביניהם הופך לאשליה. אתה לא באמת מבוזר אם כל הנכסים שלך תלויים באותו גורם סיכון מרכזי.

2. סוף הגלובליזציה וחזרת הגושים

הכוח השני ששבר את המודל הוא גיאופוליטי. עידן הגלובליזציה האידילי, שבו המערב העביר ייצור לסין ונהנה ממוצרים זולים, הסתיים. רועי רוסטמי זיהה את המגמה הזו מוקדם: "מלחמת הסחר בדרך," הוא אמר, "לא רק ארה"ב אלא גם אירופה מתחילה להבין כמה היא חשובה."

העולם חוזר לעידן של גושים כלכליים יריבים: הגוש המערבי (ארה"ב, אירופה, יפן) מול הגוש האסיאתי-אוטוריטרי (סין, רוסיה, איראן). הפיצול הזה יוצר שתי בעיות יסודיות:

• אינפלציה מבנית: לייצר שבבים באריזונה או בגרמניה יקר פי כמה מאשר לייצר אותם בטייוואן או בסין. החזרת הייצור הביתה ("Re-shoring") והעברתו למדינות "ידידותיות" ("Friend-shoring") היא תהליך אינפלציוני מיסודו.
• חוסר יציבות בשרשראות האספקה: כל סכסוך גבול, כל מכס חדש, כל סנקציה – כל אלה יוצרים זעזועי היצע שפוגעים בחברות ובתפוקה הכלכלית.

רוסטמי מדגים זאת היטב דרך שוק הרכב: "פעם כל סיני היה רוצה שיהיה לו BMW והיום המכוניות החשמליות הסיניות מציפות את אירופה ומאזן הסחר השתנה לחלוטין." זה לא רק סיפור על מכוניות; זהו סמל לשינוי סדר עולמי. בעולם כזה, תנודתי, יקר יותר ולא יציב, להחזיק רק נכסים "על הנייר" כמו מניות ואג"ח זהו הימור מסוכן.

הפתרון: התיק האלטרנטיבי של רועי רוסטמי

כאן נכנסת לתמונה האסטרטגיה האלטרנטיבית של רועי רוסטמי. היא לא באה להחליף את ההשקעות המסורתיות, אלא לבנות סביבן חומת מגן, להוסיף מקורות תשואה שאינם תלויים באותם גורמים, וליצור חוסן אמיתי. הוא מתמקד בשלושה תחומים עיקריים שהוא מיישם בעצמו.

1. נדל"ן: העוגן המוחשי ומגן האינפלציה

הנדל"ן הוא אולי ההשקעה האלטרנטיבית הוותיקה והמובנת ביותר, אך גישתו של רוסטמי אליה ממוקדת וספציפית: "אני משקיע בנכסים מניבים באזורים מתפתחים, עם פוטנציאל לעליית ערך."

יש לפרק את המשפט הזה כדי להבין את האסטרטגיה:

• "נכסים מניבים": הדגש הראשון הוא על תזרים מזומנים (Cash Flow). רוסטמי לא מהמר על עליית ערך ספקולטיבית קצרת טווח. הוא מחפש נכס (בין אם זה דירת מגורים, מחסן לוגיסטי או בניין משרדים קטן) שמייצר הכנסה חודשית קבועה משכר דירה. תזרים המזומנים הזה הוא העוגן של ההשקעה.
• הגנה מאינפלציה: בעולם אינפלציוני, נכס מניב הוא מגן מצוין. כשהמחירים הכלליים עולים, גם דמי השכירות עולים. ההכנסה מהנכס מתעדכנת בהתאם לאינפלציה, ובכך שומרת על כוח הקנייה הריאלי של המשקיע – בניגוד מוחלט לאג"ח שנושא ריבית קבועה ונשחק על ידי האינפלציה.
• "באזורים מתפתחים, עם פוטנציאל לעליית ערך": זהו רכיב ה"אלפא", או הצמיחה, באסטרטגיה. רוסטמי לא מחפש בהכרח את הנכסים היקרים והסולידיים ביותר במרכז תל אביב או מנהטן. הוא מחפש את ה"דבר הבא" – שכונות שעוברות התחדשות עירונית, ערים שנהנות מהגירה חיובית, או אפילו מדינות מתפתחות שבהן הצמיחה הכלכלית מהירה והביקוש לדיור עולה. כאן, היכולת האנליטית שרכש בלימודי הכלכלה והמימון נכנסת לפעולה: לנתח מגמות דמוגרפיות, תוכניות תשתית ופיתוח כלכלי אזורי.

השקעה ישירה בנדל"ן, בניגוד לקרנות ריט (REITs) הנסחרות בבורסה, מספקת לרוסטמי גיוון אמיתי, מכיוון שמחיר הנכס הפיזי אינו קופץ מעלה ומטה כל יום בהתאם לסנטימנט בשוק המניות, אלא נקבע על פי היצע וביקוש מקומיים ותזרים המזומנים שהוא מייצר.

2. אמנות: מחסן הערך הבלתי-מתואם

ההקצאה השנייה של רוסטמי עשויה להיראות מפתיעה למשקיע המסורתי: "חלק מההשקעות שלי מתמקדות באמנים עכשוויים מבטיחים."

עבור רוסטמי, זוהי אינה גחמה אלא מהלך פיננסי מחושב. אמנות איכותית היא "נכס קשה" (Hard Asset), בדומה לזהב או שעוני יוקרה.

• אפס קורלציה: מחיר יצירת אמנות של אמן מבוקש אינו מושפע כלל מהחלטת הריבית הבאה של הפד או מדוח התעסוקה בארה"ב. ערכו נקבע על ידי גורמים שונים לחלוטין: חשיבות היסטורית, נדירות, הכרה מוסדית (מוזיאונים), טעם תרבותי וביקוש מצד אספנים עשירים. חוסר התלות הזה (אפס קורלציה) הופך אותה למגוון אידיאלי לתיק מסורתי.
• מחסן ערך (Store of Value): בתקופות של אינפלציה גבוהה או חוסר אמון במערכת הפיננסית (פחד מהדפסת כסף), הון זורם לנכסים מוחשיים ונדירים. אמנות היא אחת הקטגוריות הנהנות מכך באופן מובהק, והיא הוכיחה את עצמה כשומרת על ערך ריאלי לאורך מאות שנים.
• "אמנים עכשוויים מבטיחים": בדומה לאסטרטגיית הנדל"ן שלו, רוסטמי לא בהכרח רוכש "בלו צ'יפ" יקר כמו פיקאסו או וורהול. הוא מחפש את האמנים החיים, שנמצאים בנסיקה, ואשר יצירה שלהם היום עשויה להיות שווה פי עשרה או פי מאה בעוד עשור. זהו רכיב ה"הון סיכון" (Venture Capital) של התיק האלטרנטיבי. זה דורש "עין" טובה, הבנה של מגמות תרבותיות, וסבלנות. כאן, אולי, מתחבר העניין של רוסטמי באירועי "מידברן" מאז 2018 – היכולת לזהות יצירתיות ורעיונות חדשים לפני שהם הופכים למיינסטרים.

בעבר, השקעה כזו הייתה נחלתם של עשירים בלבד. כיום, בזכות טכנולוגיות חדשות של "השקעות חלקיות" (Fractional Ownership), גם משקיעים קטנים יותר יכולים לרכוש "מניה" ביצירת אמנות יקרה, ובכך להוסיף את הגידור הייחודי הזה לתיק שלהם.

3. קריפטו ובלוקצ'יין: ההימור הא-סימטרי על העתיד

ההקצאה השלישית היא החדשנית והתנודתית ביותר, ורוסטמי ניגש אליה בזהירות ובפיזור סיכונים מובנה: "אני מקצה חלק קטן מהתיק למטבעות מובילים כמו ביטקוין, לצד השקעה בפרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין."

זוהי אסטרטגיה דו-ראשית:

• "חלק קטן": זהו העיקרון החשוב ביותר. רוסטמי מבין את התנודתיות העצומה ואת הסיכונים. ההקצאה קטנה מספיק כדי שאם ההימור ייכשל, התיק הכולל לא ייפגע משמעותית. אך היא משמעותית מספיק כדי לייצר תשואה יוצאת דופן אם הוא יצליח. זוהי "השקעה א-סימטרית" קלאסית: הסיכון מוגבל (יכול להפסיד 100% מההקצאה הקטנה), אך פוטנציאל הרווח כמעט בלתי מוגבל.
• "ביטקוין": רוסטמי מנתח את ביטקוין לא כמטבע לתשלום בקיוסק, אלא כ"זהב דיגיטלי". בעולם שבו הפד מדפיס כסף ללא הכרה וערכו הריאלי נשחק, ביטקוין מציע אלטרנטיבה: נכס דיגיטלי נדיר (ההיצע מוגבל ל-21 מיליון יחידות), מבוזר (אינו נשלט על ידי אף ממשלה או בנק מרכזי), וניטרלי פוליטית. בעולם שחוזר לגושים, נכס רזרבה א-פוליטי וגלובלי הופך להיות בעל ערך אסטרטגי. זהו גידור ישיר נגד חוסר אחריות מוניטרית וגיאופוליטית.
• "פרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין": זהו החלק השני של האסטרטגיה. אם ביטקוין הוא "זהב דיגיטלי", הפרויקטים האחרים הם ה"הון סיכון" הטכנולוגי. רוסטמי משקיע בטכנולוגיה עצמה – בפרוטוקולים, בפלטפורמות וביישומים שעשויים להוות את התשתית של המערכת הפיננסית הבאה (DeFi – Decentralized Finance), או לשבש תעשיות שלמות, מניהול שרשראות אספקה ועד עולם המשחקים. זוהי השקעה ב"אתים והמכושים" של המהפכה הדיגיטלית החדשה.
• תמונה של Bitcoin and Ethereum logos

המיינדסט: האיש שמאחורי האסטרטגיה

היכולת לאמץ אסטרטגיה כה רחבה, המשלבת נדל"ן מוחשי, אמנות אבסטרקטית וטכנולוגיה דיגיטלית, אינה נובעת רק מלימודי מימון. היא נטועה עמוק ברקע האישי והייחודי של רועי רוסטמי.

1. חוסן ומשמעת: ג'ודו וחיל הים

השקעות אלטרנטיביות, במיוחד בתחום האמנות העכשווית והקריפטו, דורשות אורך רוח וחוסן נפשי. הן אינן נזילות, והן תנודתיות מאוד. כאן נכנסת לתמונה המשמעת שרוסטמי ספג מגיל צעיר. "מגיל 10 בערך מתאמן ג׳ודו הייתי סגן אלוף ישראל לנוער," הוא משתף. בג'ודו, כמו בשווקים, אתה לומד לספוג לחץ, לחכות להזדמנות, לא לפעול בפאניקה, ולהשתמש בתנופה של היריב (השוק) לטובתך. אתה לומד ליפול ולקום. העניין המתמשך שלו באומנויות לחימה כמו UFC וג'יוג'יטסו מחזק את תפיסת העולם הזו: הצלחה היא תוצאה של טכניקה, סבלנות, ואסטרטגיה ארוכת טווח, לא של מהלכים אימפולסיביים.

החוסן הזה התחזק בשירותו הצבאי. "התגייסתי לחיל הים הייתי בספינות הטילים אחר כך הגעתי לבית ספר למפקדים," הוא מספר. הפיקוד על כלי שיט בים, והעיסוק המתמשך בניהול אנשים ומצבי לחץ במסגרת שירות המילואים הפעיל שלו (כ-40 יום בשנה), מחדירים קור רוח, יכולת קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, וניהול סיכונים מחושב. אלו בדיוק הכישורים הנדרשים כדי לנהל תיק השקעות מורכב בעולם סוער.

2. סקרנות וראש פתוח: ג'ו רוגן ומידברן

כדי להשקיע בנכסים חדשניים כמו קריפטו, אתה לא יכול להיות מקובע. אתה חייב להיות סקרן ולא לפחד מרעיונות חדשים. רוסטמי מטפח את הסקרנות הזו באופן אקטיבי: "מעריץ את ג׳ו רוגן מאוד אוהב לשמוע אותו." הפודקאסט של רוגן הוא סמל לסקרנות אינטלקטואלית – שיחות עומק ארוכות ובלתי מצונזרות עם מדענים, יזמים, פילוסופים ואנשי רוח, שבוחנים רעיונות מחוץ למיינסטרים. זוהי הגישה המאפשרת למשקיע לזהות את הביטקוין או את מהפכת ה-AI לפני שהם הופכים לקונצנזוס בוול סטריט.

באותו אופן, ההליכה שלו לאירועי "מידברן של כל המתלהבים" מאז 2018 היא לא רק בילוי, אלא חיבור למקורות של יצירתיות, חדשנות תרבותית וחשיבה "מחוץ לקופסה". באירועים אלו נולדים הרעיונות והמגמות החברתיות שיהפכו להזדמנויות ההשקעה של המחר.

3. קרקוע במציאות: משפחה, כדורגל וחיות

לצד הראש הפתוח, רוסטמי נשאר מקורקע היטב. הוא לא "מרחף" בעולמות דיגיטליים מנותקים. הרקע שלו, "במקור מראשון לציון משפחה תימנית שעלתה פה באלף 900", מזכיר לו את הערך של קהילה ושורשים. העובדה ש"שיחק בליגה בכדורגל בגיל 35 עם כל החברים מהשכונה" מראה על חיבור אנושי פשוט ובסיסי.

הקרקוע הזה מתבטא גם בחיבור שלו לטבע ולבעלי חיים. "יש לי סימפטיה לכלבים… יש לי אחת בשם שפרה," הוא משתף, ומוסיף: "מעניין אותי לשמוע וללמוד על כלבים ועל חיות בכלל." החוויה של ספארי "מטורף" בדרום אפריקה עם משפחתו רק חידדה את ההבנה הזו של מערכות אקולוגיות.

החיבור הזה לעולם המוחשי – למשפחה, לקהילה, לטבע – הוא אולי ההסבר הטוב ביותר מדוע התיק האלטרנטיבי שלו נשען על נכסים מוחשיים (נדל"ן) ונדירים (אמנות), ומדוע הוא ניגש לנכסים הדיגיטליים בזהירות ובחשבון, כתוספת טכנולוגית לעולם האמיתי, ולא כתחליף לו.

סיכום: התיק החדש לעולם החדש

הניתוח של רועי רוסטמי מציג תמונה ברורה: עולם ההשקעות של המאה ה-20 מת. מודל 60/40, שנשען על עולם יציב, גלובלי ודפלציוני, אינו מספק עוד את ההגנה הדרושה בעולם החדש – עולם מקוטב, אינפלציוני, ותנודתי, הנשלט על ידי מהלכים אגרסיביים של בנקים מרכזיים ומלחמות סחר.

בעולם כזה, קריאתו של רוסטמי ש"גיוון הוא המפתח" מקבלת משנה תוקף. אך זהו גיוון עמוק ואמיתי. זהו גיוון שיוצא מהבורסה אל העולם האמיתי והדיגיטלי. האסטרטגיה שלו משלבת את תזרים המזומנים המגן-מאינפלציה של נדל"ן מניב, את שמירת הערך הבלתי-מתואמת של אמנות עכשווית, ואת הפוטנציאל הא-סימטרי של טכנולוגיות בלוקצ'יין וביטקוין.

זהו תיק השקעות היברידי, שנבנה על ידי איש מקצוע בעל הכשרה פיננסית קלאסית, אך עם חוסן נפשי של לוחם ג'ודו, חשיבה אסטרטגית של מפקד בחיל הים, וראש פתוח של אדם שמאזין לג'ו רוגן והולך למידברן. זהו התיק שנועד לא רק לשרוד את הסערות של המאה ה-21, אלא לשגשג בתוכן.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.